1היינו הך דאמר חדא זימנא גבי פלוני רבעו לאנסו הוא ואחר מצמרפים להרגו:2לרצונו. שאמר שרבעו למשכב זכור מרצונו של זה הנרבע הבא לב"ד על זה נאמן אם יש אחר עמו להרוג הרובע אבל אינו נאמן עליו שיהרגוהו בעדותו של עצמו ואמר רבא טעמא משום דאדם קרוב אצל עצמו והתורה פסלו לעדות משום קורבא ולפיכך אמר רבא אין אדם משים עצמו רשע מהו דתימא אדם קרוב אצל עצמו אמרינן שאינו חל עליו תורת עדות כלל ולפי' לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והוי נאמן לגבי חבירו אבל אשתו לא אמרי' אלא שתהיה כשאר קרובים שחל תורת עדות עליהם ויהא כל העדות במלה שעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה קמ"ל דאשתו כגופו ואין כאן תורת עדות כלל לגבי האשה והלכך נאמן לגבי הבועל דכל מידי דלית בה תורת עדות לא אמרינן ביה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דאין כאן עדות בטל כלל :3אמר רבא פלוני בעל נערה מאורסה והוזמו נהרגים ואין משלמין ממון בתו של פלוני והוזמו נהרגים ומשלמין ממון לזה ונפשות לזה. פירוש נהרגין משום פלוני ואין משלמין ממון טובת הנאת כתובתה שרצו להפסילה שהרי לא הזכירו שמה ולמאן מפסדי:4בא על בתו של פלוני נהרגים משום שבאין להרוג שניהם אותה ואותו:5ומשלמין ממון. שבאו להפסיד כתובתה מן האב ומשלמין טובת הנאת כתובתה כדין כל זוממי כתובה דאע"ג דקי"ל דמתחייב בנפשו פטור מן התשלומין היינו כשחיוב הממון והגוף בא משום גוף אחד אבל מיתה משום חד וממון לאחר חייב והכי נמי חיוב ממון לגוף אחר הוא דמחייב להיינו האב דכל שבח נעורים לאביה והוי ליה ממון לזה ונפשות לזה ולפיכך נהרגין ומשלמין. ואיכא למידק להא בפ' כיצד הרגל דף כב: אמרינן גבי מדליק גדישו של חבירו היה גדי סמוך לו עבד כפות לו ונשרף עמו פטור ואוקמי' לה אפי' בגדי דחד ועבדא דחד ועוד רבא גופיה דאמר ממון לזה ונפשות לזה חייב אמר לקמן פ' בן סורר ומורה דף עד. רודף שהיה רודף אחר חבירו להרגו ושיבר את הכלים בין של נרדף בין של כל אדם פטור ותי' הרב ר' יצחק בר מרדכי ז"ל דהנהו מיתה ותשלומין באחד הוי דהא לכל אדם הוא מחויב מיתה דהא הכל מצויין להרגו כדי להציל העבד והנרדף:6דף יא. פעם אחת היו מסובין בעליה ביבנה ונתנה עליהם בת קול מן השמים יש בכם אדם אדל שראוי שתשרה שכינה עליו אלא שאין דורו ראוי לכך נתנו חכמים עיניהם בשמואל וכשמת אמרו עליו אי עניו אי חסיד תלמידי של הלל ואף על רבי יהודה בן בבא בקשו לומר כן אלא שנטרפה לו שעה שאין מספידין על הרוגי מלכות פירוש בת קול י"א שלא היו שומעין אותו קול היוצא מן השמים אלא מתוך אותו קול יוצא קול אחר כמו פעמים שאדם מכה בכח ונשמע קול היוצא ממנו למרחוק ואותו קול היו שומעין ולכך נקרא בת קול:7שאין מספידין וכו'. שהרי הרוגי מלכות לא ניתנו להספיד מפני יראת המלך:8דף יז. אמר ר' אבהו במוסיפין עושין ב"ד שקול לכתחלה:9פשיטא מהו דתימא האי דקאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי ואי אמר טעמא שמעינן ליה קמ"ל דכמאן דליתיה למי ואי אמר טעמא לא שמעינן ליה:10פי' במוסיפין כדתנן בפ' היו בודקין דף מ. י"א מזכין וי"א מחייבין וא' אומר איני יודע מוסיפין שנים דהשתא הו"ל ב"ד שקול פשיטא דבהדיא תנן דמוסיפין שנים:11אי אמר טעמא אי הדר אמר טעמא לחובה משגיחין ביה קמ"ל וכו'. ושמעינן מהא דכל שאמר איני יודע שוב אינו יכול לדון אותו דין:12וכתב הרמב"ם ז"ל דדוקא בדיני נפשות אבל בדיני ממונות חוזר הוא ודן. טעמא למילתא הוי משום דכיון לאמר איני יודע שוב אינו יכול ללמוד חובה והלכך אינו בכלל הב"ד וטעם זה דוקא בדיני נפשות הוא אבל בדיני ממונות אין שם חובה דמה שחובה לזה זכות לזה וכ' רש"י ז"ל דבדיני נפשות דאמרן שאינו יכול לחזור ולדון היינו דוקא חובה אבל זכות אי אמר טעמא שמעינן ליה דלא גרע מההורג עצמו שיכול ללמד על עצמו זכות כדלקמן:13סליק פירקא14פרק שני15כהן גדול:16דף כ. מלך שמת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו רבי יהודה אומר אם רוצה לצאת אחר המטה יוצא שכן מצינו בדוד שיצא אחר ממתו של אבנר:17ת"ר מקום שנהגו נשים לצאת לפני המטה יוצאות לאחר המטה יוצאות ר' יהודה אומר לעולם נשים יוצאות לפני המטה לאחר המטה אינן יוצאות שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר:18אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס את העם. פי' שכן מצינו בדוד לאו אורחיה דדוד לילך עם הנשים ובירושלמי פ' זה הל"ד איכא פלוגתא אית תנויי תנן שהנשים יוצאות תחלה לפי שגרמו מיתה לעולם ואית תנויי תנו שיוצאות לבסוף מפני כבודן של בנות ישראל שלא יביטו בהן האנשים:19מתני' שם וכשמברין אותו כל העם מסובין על הארץ והוא מסב על הדרגש. פי' הוא המלך:20גמ' מאי דרגש אמר עולא ערסא דגדא א"ל רבנן לעולא והא אמרת לדרגש אינו צריך לכפותו אלא אלא זוקפו ואי ס"ד ערסא דגדא אמאי אינו צריך לכפותו והתניא כשהוא כופה לא את מטתו בלבד הוא כופה אלא כל מטות שיש לו בתוך ביתו אמר רב יוסף הא לא קשיא דילמא מידי דהוה אמטה המיוחדת לכלים לתנן אם היתה מטה מיוחדת לכלים א"צ לכפותה אלא זוקפה פירוש ערסא דגדא נוהגין היו לערוך מטה ושלחן בבית ולא היו משתמשין בהם כלל ומונחין למזל הבית משום נחוש ודומה לו שבת סז: גד גדי וסנוק לא וכתבו המפרשים ז"ל שהיו עושין זה לבית לסימן טוב משום דאמרי' בפסחים קיא: דשרא דעניותא נביל שמיה וכשהבית נקיה ויש בו מטה מוצעת נקיה ויפה סימן טוב ויפה ומזל טוב בבית:21לא את מטתו בלבד הוא כופה כתבו בתוס' עכשיו לא נהוג משום דאמרי' בירושלמי דמועד קטן פ"ג ה"ה הישן בפונדק אינו חייב בכפיית המטה שלא יאמרו חרש הוא ובזמן הזה כיון שנכרים מצויים בינינו ועבדים ושפחות מצויין בבית חזרו כל הבתים להיותם כפונדק ע"כ:22סליק פירקא23דיני ממונות בג' זה בורר לו אחד וכו'. בגמ' דף כג. מפרש מאי שנא דעבדינן הכי:24ושניהם. הבעלי דינין ומפרש בגמ' שם אי בעי נמי דעת הדיינים:25זה פוסל וכו'. שיש לו שתי כתי עדים ולא הביא אלא אחת יכול בע"ד חבירו עם אחר עמו לפסלן ולא הוי נוגע בעדות שהרי העדות הדיין תלוי בכת אחרת שאמר הוא להביא וס"ל לר"מ שהבע"ד צריך לברר דבריו שאמר לפני ב"ד שיש לו שתי כתי עדים הלכך אמרינן שאין העדות תלוי באלו ומש"ה לא הוי נוגע בעדות שפסלן ורבנן סברי לנוגע בעדות הוי שאין הבע"ד צריך לברר דבריו וכן אמר רשב"ג גבי חזקה שהבא לידון בשטר ובחזקה ולא הביא השטר נדון בחזקה לבד ואפילו לר' דפליג עליה התם ואמר דצריך שטר וצריך לברר היינו דוקא התם דחזקה מכח שטר קאתיא אבל הכא גבי עדים שאין עדים אלו באין מכח אלו אפילו רבי מודה דא"צ לברר וכ' רש"י ז"ל ומשום דקי"ל הלכה כר' מחבירו מהדרינן לאוקומי פלוגתייהו אליביה ופלוגתייהו בדיינים דאמר ר"מ זה פוסל מוקימנא בגמ' דף כג. בערכאות שבסוריא שהם הדיוטות שאין יודעין דין תורה אלא שהורגלו לדון ור"מ יהיב להו דין יושבי קרנות ויכול לפסלן ורבנן סברי כיון שהמחום רבים עליהם לא כל הימנו לפסלן ועדיפי מיושבי קרנות כן העלו האחרונים ז"ל דיושבי קרנות גרעי מערכאות שבסוריא אבל מומחין אפי' ר' מאיר מודה שאין יכול לפסלן. והכי אוקימנא הא דא"ר אלעזר לקמן דף לא: שהמלוה כופה ללוה ללכת לבית הוועד אבל לוה כופין אותו ודן בעירו דלא מיירי בערכאו' שבסוריא אבל אם לוה בעי מומחין ומלוה ערכאות לא מבעיא באותו מקום אם יש שם מומחין שצריך המלוה לדון לפני המומחים דכל כה"ג שומעין ללוה אלא אפי' ללכת למקום אחר דאית שם מומחין שומעין לו ודייקינן לה מדאמר ר' יוחנן עלה דהא דרבי אלעזר בערכאות שבסוריא שנו:26רב פפא אמר אפילו תימא במומחים אם לוה בעי ב"ד גדול שומעין וכגון שהיו שני ב"ד במקום א' כגון בי דינא דרב הונא ורב חסדא. ש"מ דר' יוחנן אפי' בעיר אחרת קאמר דשמעינן ללוה אי בעי מומחין כיון דמלוה לא בעי אלא ערכאות:27ועוד כתבו מן האחרונים ז"ל נקיטין דכל היכא דאיכא מומחין ויש בעיר גדולים מהם שומעין בין למלוה בין ללוה לדון בפני ב"ד הגדול כאוקימתא דרב פפא והיכא שאין ב"ד זה גדול מזה בעיר אחת שומעין למלוה דעבד לוה לאיש מלוה אבל בעיר אחרת אין שומעין דלעולם אין שומעין לילך למקום אחר אלא בזמן שהם גדוליס מאלו והיכא שהלוה תובע מומחין והמלוה רוצה לילך למקום אחר שהם גדולים מהם שומעין לו אבל ללוה אין שומעין כיון שגם המלוה מומחין הוא רוצה והיינו דר' אלעזר והיכא שהא' רוצה ערכאות והאחר מומחין שומעין לזה שאמר מומחין בין ללוה בין למלוה ואפילו לילך למקום אחר כרבי יוחנן והיכא שזה רוצה ערכאות וזה רוצה הדיוטות בהא לא איירינן הכי ומסתברא כיון דערכאות עדיפי מהדיוטות מפני שהן רגילים לדון אם היו כלם בעיר אחת שומעין למאן דבעי ערכאות ואפי' לוה דאמר ליה מאי קא מטרחנא לך כדאמרינן בבי דינא דרב הונא ורב חסדא אבל אם היו ערכאות בעיר אחרת אין שומעין ללוה ללכת אחריהן וזה ברור אבל למלוה אפשר לשומעין:28אמרינן בירושל' דפירקין הלכה ב' זה אומר בטבריה וזה אומר בצפורי ואינון הוו יתבין בחדא מתא מכא לכא ט' מילים ומכא לכא ט' מילין שומעין שאמר בטבריה שהוא ב"ד גדול דכיון שאין אחד יותר קרוב מחבירו אמר ליה מאי קא מטרחנא לך כדאמרינן בבי דינא דרב הונא ורב חסדא והיכא שאנשי עירם הדיוטות והמלוה רוצה לילך למקום אחר קרוב שיש שם מומחין ויש במקום אחר רחוק מומחין יותר חשובין מאלו מסתברא שאין הלוה יכול לכופו לילך אצל הב"ד הגדול שהוא רחוק אלא המלוה כופהו לדון בפני מומחין שבמקום קרוב כאלו היו מעירו ממש שאין הלוה יכול לכוף את המלוה לילך למקום אחר כל זמן שהוא רוצה מומחין כדי שלא יצטרך להוציא מנה על מנה עכ"ל:29גמ' מאי שנא דעבדינן הכי דמדקתני זה בורר משמע דהכי שפיר למעבד:30יצא הדין לאמיתו פרש"י ז"ל דצייתי בעלי דינין לדינא דסבר הרי אני בעצמי בררתי הא' ואם היה יכול להפך בזכותי היה מהפך והדיינין עצמן נוחה דעתן להפך בזכות שניהם מפני ששניהם ביררום:31ובירושל' אמרו אמר רבי זעירא מתוך שהוא בורר והוא מרדף את זכותו ע"כ:32ופירשוהו האחרונים ז"ל דמכיון שביררו הוא מעיין בדבר יפה ואפילו כשהוא רואה שיתחייב בדין אינו ממהר לפסוק הדין כנגדו אלא ממתין שמא יתברר הדבר יותר ויכול לזכותו מן הדין וכן השני ומאחר שהם מתונין בדין ואין פוסקין אותו לאלתר הם דנין דין אמת לאמתו:33וחכ"א שני דיינים וכו'.:34תניא כך היו נקיי הדעת שבירושלם עושין אין חותמין על השטר אא"כ יודעין מי חותם עמהם ואין יושבים בדין אא"כ יודעים מי ישב עמהם ואין נכנסין לסעודה אא"כ יודעין מי מסב עמהם פי' הא דפליגי רבנן ורבי מאיר יבררו הבעלי דינים נמי הוא דפליגי. דרבנן סברי דעת דיינין בעינן כדתניא כך היו נקיי הדעת וכו' לברר אדם הגון שישב עמהם וכן בעלים שמא יחתמו עמהם עד אחד פסול ותבטל עדות כולה ונמצאו אלו בושין אבל דעת בעלי דינין לא בעינן ור"מ סובר גם דעת בעלי דינין בעינן: